פסק-דין בתיק עת"מ 30643-01-11

1.         העתירה שבכותרת - עניינה בקשת העותרים לבטל את החלטת המשיב מיום 27.12.2010. המדובר בהחלטה בה נדחתה בקשת המעמד של העותרים לעותרת 2 - גב' בירו אנלאיי והיא נצטוותה לצאת מישראל תוך 30 יום. בהחלטה צוין, כי "בתשאול שבוצע לשניכם עלו סתירות רבות בדברי הגב' בירו. התרשמות המשרד הינה שכל רצונה של הגב' בירו הוא לקבל מעמד בישראל ולא השתכנענו בכנות הקשר ביניכם". אציין, כי העתירה נפתחה תחילה בבית המשפט לעניינים מינהליים במחוז מרכז והועברה לבית-משפט זה ביום 24.5.2011.

2.         בעתירה נטען, כי העותר 1, מר איינאו אדיס, הוא אזרח ותושב ישראל. הוא הכיר בישראל במהלך שנת 2009 את העותרת והם אף חתמו על הסכם חיים משותפים שאושר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק-דין. צוין בעתירה, כי העתק ההסכם אינו מצוי בידי העותרים, שכן הוא נמסר במקור לידי המשיב, בעת הגשת בקשת המעמד, וטרם הוחזר. העותרים החליטו להינשא ועשו כן על דרך של נישואי פרגוואי, שנערכו בנוכחות העותר במקום (ביום 21.5.2010). בעתירה נטען, כי העותרים הגישו ללשכת המשיב את כל המסמכים שהיו ברשותם והמתינו לקבלת תשובה, בעניין בקשת הסדרת מעמדם כבני זוג נשואים. בעתירה נטען, כי ההחלטה מושא העתירה הנה החלטה סתומה, החורגת ממתחם הסבירות. העותרים נשואים כדין ומנהלים חיי משפחה תקינים. לעתירה צורפו תצהירי העותרים, המאשרים את נכונותה של העתירה, וכן עותק של תעודת הנישואין. הא ותו לא.

3.         לאחר עיון בחומר שלפניי ושמיעת טענות ב"כ הצדדים; ולאחר שעיינתי גם בחומר שהומצא לעיוני בהמשך להחלטתי מיום 15.9.2011 (כמו גם הודעת המשיב מיום 21.9.2011), מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. כעולה מכתב התשובה, העותרת הגיעה לארץ ביום 1.2.2008, תוך שהיא נכנסת שלא כדין דרך גבול מצרים, בעוד בתה נמצאת אצל משפחת אביה בסודן. במהלך בירור בקשת העותרים למתן מעמד לעותרת מכוח נישואיהם וחייהם המשותפים, נערך לעותרים ראיון בלשכת המשיב. כפי שעולה בבירור מכתב התשובה ומתמלילי הפרוטוקולים שצורפו לו, קיימות סתירות מהותיות בדברים שמסרה העותרת וכן העותר. כך, העותרת מסרה כי מעולם לא הייתה נשואה וכי אין לה ילדים, הגם שנתון זה אינו נכון (ראיון מיום 24.10.2010). מעבר לכך, בראיון נוסף שנערך ביום 12.12.2010, נמצאו אי-דיוקים וסתירות נוספים. העותר שגה בשאלת ארץ מוצאה של העותרת. הוא ציין, כי לעותרת אחים אשר גרים באתיופיה, בעוד שהעותרת מסרה שאין לה כלל אחים, למעט אחות שהלכה לעולמה כאשר הייתה קטנה. העותר לא ידע לומר, אם אכן לעותרת יש בת ובעל אשר עצור במצרים. העותר מסר גם כי יש לו ילדה משלו וכי העותרת מודעת לכך, אולם העותרת, בראיון שנערך לה ביום 24.10.2010, מסרה כי אין לעותר ילדים כלל. גם בשאלת מקום מגוריהם של הורי העותרת, מסר העותר מידע שונה מן המידע שמסרה העותרת. גם בנתונים שמסרה העותרת היו אי-דיוקים וסתירות מהותיות. בגרסתה הראשונה ציינה העותרת, שאין לה ילדים ושבעלה נפטר. משעומתה עם מידע שמסרה בעבר ולפיו יש לה ילדה, אישרה שאכן כך הדבר, אך לאחר מכן כבשה את דבריה. העותרת הודתה במפורש, שהיא שיקרה בנדון (פרוטוקול מיום 12.12.2010). בנסיבות אלה, לא מצאתי פגם של אי-סבירות בהחלטת המשיב שלא לראות את הקשר שבין העותרים כקשר כן ואמיתי, המצדיק מתן מעמד לעותרת. יודגש, כי אין המדובר בסתירות בעניינים שוליים אלא בעניינים מהותיים, הנוגעים לכל אחד מן העותרים ולמצבו המשפחתי, בדרגה הקרובה ביותר.

4.         לא נעלמה מעיניי טענת ב"כ העותרים, לפיה המדובר בעותרים שאינם יודעים קרוא וכתוב וכי דבריהם התבלבלו; כי המדובר לדבריה, "באנשים שאינם מתוחכמים" (עמ' 6 ש' 5 לפרוטוקול). אולם, אף ב"כ העותרים הסכימה, כי "יש הרבה סתירות - אני מסכימה, ואין לי מה לומר אם זה כן נכון או לא נכון" (עמ' 3 ש' 18-19 לפרוטוקול). נטען גם לכך שלא הובא מתורגמן ולא ברור בדיוק מה אמרה העותרת בראיונות. אלא שלא מצאתי מקום לקבל טענות אלה ולראות בהן כמשמיטות את הסבירות שביסוד החלטת המשיב. טענות בעניין פגמים בשימוע נטענו רק במהלך הדיון שלפניי, ולא מצאו ביטוי בעתירה עצמה. מעבר לכך, הפרוטוקולים והראיונות עצמם מצבעים על כך שהיה מתורגמן נוכח, ומכל מקום, ב"כ העותרת לא הראתה כי לא היה מתורגמן, מעבר לטענה הכללית, וזאת בניגוד למסמכים. בנוסף, מן הדברים שהובאו לעיל ובכלל זה הודאתה המפורשת של העותרת בשקר, ברור כי לא ניתן לקבל בנסיבות המקרה את הטענה לפיה לא היה ברור על מה מדובר.

5.         אוסיף ואציין, כי במהלך הדיון שהתקיים לפניי במעמד ב"כ הצדדים והעותרים עצמם, עלתה השאלה אם החומר הרלבנטי שעמד בפני המשיב בעת קבלת החלטתו, ולפיה הקשר בין העותרים הנו קשר כן ואמיתי, הוא מספק. לעניין זה, נתבקש ב"כ המשיב במהלך הדיון שלפניי לבדוק מה היו מסמכים שהוגשו על-ידי העותרים בבקשתם המקורית. הבירור  נערך בעת הפסקה בדיון. נמסר לאחר ההפסקה, כי בתיקם של העותרים במשרדי המשיב "מצויה תעודת הנישואין, תעודת לידה מאומתת של העותרת ואישור על רווקותה" (עמ' 5, ש' 8-10). בהודעה נוספת שנמסרה לאחר הדיון על-ידי ב"כ המשיב (ביום 21.9.2011), נמסר לבית המשפט כי בבירור נוסף שנערך הסתבר כי קיימים בתיק מסמכים נוספים ובהם תעודת יושר מאומתת, הסכם רכישת דירה מטעמו של העותר וכן חשבונות חשמל, מים וביוב שעל שמו (בנוסף לטפסים שונים). בנוסף, ובהמשך להחלטתי מיום 15.9.2011, הגישה ב"כ העותרים את רשימת המסמכים שהוגשו למשיב במקור, לפי הנטען, במסגרת הבקשה, בצירוף תצהיר. מסמכים אלה כוללים בנוסף לאמור לעיל, גם מכתב אישי מטעמו של העותר, בו נרשם כי הוא נשוי לעותרת וכן שלוש תמונות של העותרים יחד, תלושי משכורת של העותר ומכתב בכתב יד של אדם נוסף בו נרשם כי העותרים הם בני זוג נשואים, האוהבים האחד את השני.

6.         אכן, השאלה מהו מכלול החומר שעמד לפני המשיב במהלך קבלת החלטתו, היא בת-חשיבות, שכן גם על-פי הנוהל הרלבנטי - הוא "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (נוהל 5.2.008), נדרש המבקש לצרף תיעוד והסבר על החיים המשותפים, אופן ומשך ההיכרות וכן "הוכחות לחיי נישואין" (סעיף 1.2.1(4)ו לנוהל). אולם, בבחינה כוללת של הנסיבות שלפניי, לרבות חומר זה, לא מצאתי כי נפל פגם של אי סבירות בהחלטתו של המשיב שהסתמכה בעיקרה על השימועים שנערכו לבני הזוג והסתירות שעלו מהם. אכן, העותרים טוענים לחיים משותפים ולקשר כן ואמיתי. על רקע זה, והזמן הממושך יחסית שחלף למן מועד הנישואין, ניתן היה לצפות כי העתירה ונספחיה - כמו גם החומר שהוגש למשיב, יכלול ראיות לעניין הקשר שבין בני הזוג. אוסיף ואציין, כי לו היו מובאות ראיות מעין אלה, יכול והיה בהן כדי לכרסם במידת-מה מן התמונה הבעייתית ביותר שעלתה מן השימועים שנערכו, לרבות החזרת העניין לרשות על מנת שתקבל החלטה מחודשת בנדון. אולם, מסמכים מעין אלה לא צורפו לעתירה ולא נטען מלכתחילה כי היה בהם כדי לבסס את הזוגיות הנטענת. גם אם אתעלם מן הפגם הדיוני האמור - וכך נעשה למעשה, במובן זה שהתאפשר לעותרים להמציא את החומר, מכוח החלטתי שמים 15.9.2011 ולאחר מועד הדיון - הרי שהחומר האמור, אין בו כדי לשנות את התמונה העולה מן השימועים.  התיעוד שצורף, מתייחס לעותר עצמו - בכל הקשור בחשבונות ועניין הדירה. צורפו כאמור שלוש תמונות בלבד, כאשר בכל הקשור למכרים - צורף רק מכתב בן מספר שורות, שקשה ללמוד ממנו דבר בעל משמעות. העותרים טענו אמנם גם בעתירה, כי היה קיים ביניהם הסכם חיים משותפים שזכה לאישור בית המשפט לענייני משפחה. טענתם כאמור הייתה, כי מסמך זה נמסר למשיב (והדבר אף הוזכר במכתב מטעם העותר, שצורף למסמכים הנוספים שהומצאו על-ידי ב"כ המשיב ביום 21.9.2011). יחד עם זאת, המסמך האמור אינו מצוי, לפי טענת המשיב, בתיק עצמו, וזאת גם לאחר בירור נוסף שנערך. העותרים עצמם, במסמכים שהגישו ביום 22.9.2011 בצירוף תצהיר, לא חזרו על טענתם לפיה נמסר אותו פסק-דין למשיב, כחלק מן המסמכים שהגישו. על כל האמור לעיל יש להוסיף, כי חרף חלוף הזמן עד לבירור העתירה לפניי והחשיבות הלכאורית של מסמך זה, לא הומצא כל העתק הימנו או כל הסכם אחר, ואין אפוא מקום להיבנות מן הטענה הכללית של העותרים בנדון. לבסוף אציין, כי במהלך הדיון שלפניי, הוגשה לבית המשפט ראיה נוספת והיא אישור על טיפולי פוריות אותן עוברת לכאורה העותרת בעת הזו (עת/1). אלא שאישור זה מתייחס לעותרת בלבד ואין בו כל אינדיקציה לקשר שבין העותרת לבין העותר.

7.         על יסוד האמור לעיל, לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש משום אי סבירות בהחלטתו של המשיב שלא ליתן מעמד לעותרת, בשל כך שלא השתכנע בכנות הקשר בין העותרים. העתירה נדחית, אפוא. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, ה' בתשרי תשע"ב, 3 באוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: